כיצד ניתן להפחית את העומס בבית המשפט העליון

העובדה כי בית המשפט העליון הוא אחד העמוסים בעולם מוכרת לציבור כולו. מאמרים רבים נכתבו בניסיון להציע דרכים לפיתרון העומס השיפוטי. פוסט זה ייוחד לפיתרון אחד, אשר לטעמי עשוי לסייע בצורה משמעותית בהפחתת העומס על בית המשפט העליון.

ככלל, במסגרת הליכים אזרחיים, יכול כל מתדיין לערער ולהביא את עניינו עד לפיתחו של בית המשפט העליון. כך, אף תובע אשר תביעתו נדחתה בבית משפט השלום, ואשר ערעורו נדחה בבית המשפט המחוזי, רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון הנדונה בדן יחיד. יתרה מכך, אף על החלטת ביניים שניתנה בבית משפט השלום, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. בקשות רשות ערעור אלה לבית המשפט העליון מכונות בקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי", שכן הנושא שבמחלוקת נדון, בסופו של יום, על-ידי לא פחות מאשר שלוש ערכאות.    

בשנת 1982 ניתנה על ידי בית המשפט העליון החלטה במסגרת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982) – החלטה הידועה לציבור עורכי הדין כ-"הלכת חניון חיפה". במסגרת הלכת חניון חיפה נקבע, כי בית המשפט העליון יעניק רשות ערעור "בגלגול שלישי" רק במקרים חריגים, שבהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים הישירים למחלוקת. כלומר, על דרך הכלל, ככל שלא מתעוררת שאלה משפטית חשובה, על בית המשפט שלא להעניק רשות ערעור, וממילא שלא לדון בערעור עצמו.

על אף הלכת חניון חיפה, מספר בקשות רשות הערעור המוגשות לבית המשפט העליון הינו רב ביותר. וכך, יום אחר יום נדחות בקשות רשות ערעור רבות על בסיס הלכת חניון חיפה, אשר הינה ההלכה המצוטטת ביותר בכל הזמנים בבית המשפט העליון.

עיון בהחלטות של בית המשפט העליון בהן נדחות בקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי" מגלה, כי תוכנן פחות או יותר זהה. בחלקן הראשון ניתן פירוט עובדתי של הצדדים וההליכים השונים ביניהם. בחלק השני עובר בית המשפט לדון בטענות הצדדים. בחלק השלישי מציין בית המשפט העליון כי דין הבקשה להידחות בהתחשב בהלכת חניון חיפה, תוך שמוסבר מדוע המקרה אינו מעורר שאלה משפטית חשובה. בחלק הרביעי, עובר בית המשפט לרוב להסביר ("למעלה מהצורך") מדוע בכל מקרה החלטתו או פסק דינו של בית המשפט המחוזי – נשוא בקשת רשות הערעור – הינם מוצדקים (ועל כן, אף אם הייתה ניתנת רשות ערעור, היה נדחה הערעור לגופו). וכך, יום אחר יום, ניתנות על ידי בית המשפט העליון החלטות על גבי החלטות בהן נדחות בקשות רשות ערעור, בהחלטות מנומקות, על פני מספר עמודים.

לטעמי, יש לעיין מחדש בכובד ראש באופן הנמקת ההחלטות בבקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי". בהתחשב בעומס המוטל כיום על בית המשפט העליון, ראוי כי במקום לתת החלטות מנומקות ומפורטות, יסתפק בית המשפט בנוסח החלטה סטנדרטי של פיסקה אחת בלבד, בה יצוין כי בקשת רשות הערעור נדחית עקב הלכת חניון חיפה (וזאת, מבלי להיכנס לתיאור המחלוקת ומבלי להתייחס לגופה). בדרך זו, תיחסכנה אלפי שעות "שיפוטיות" (המוקדשות לעבודה על מאות בקשות רשות הערעור המוגשות בכל שנה). בדרך זו אף יתאפשר לשופטים לקדם את הטיפול בתיקים אחרים (הזכאים אף הם ליומם בבית המשפט, בשל היותם הליכים "בגלגול ראשון" או "שני" בלבד).

דברים אלה נראים בעיניי ברורים מאליהם, אך על אף האמור, אינם מיושמים. אם כך – מדוע בוחרים השופטים לפרסם החלטות מנומקות לדחיית בקשות רשות הערעור. קיימים, ככל הנראה, שני טעמים עיקריים לכך:

  

הטעם הראשון נוגע לזכות הגישה לערכאות ולרצון לתת לכל מתדיין את התחושה כי טענותיו נשמעו. על אף הרצון הטוב המונח בבסיס טעם זה, לדעתי, ברוב המקרים של בקשות רשות ערעור "בגלגול שלישי" הטעם הזה הינו בעל משקל מועט בלבד - ראשית, בעל דין אשר פרש את טענותיו בפני שתי ערכאות, זכה כבר ליומו בבית המשפט. שנית, יש לזכור כי הוצאת החלטה מנומקת המתייחסת לטענות הצדדים באה בסופו של יום על חשבונם של מתדיינים אחרים (שגם הם זכאים כי טענותיהם יישמעו תוך זמן סביר על-ידי בית המשפט).

הטעם השני נוגע לכך כי העלאת ההחלטה על הכתב מאפשרת לבית המשפט לוודא כי המקרה אכן אינו מעורר כל שאלה משפטית המצדיקה רשות ערעור. ואולם, גם טעם זה הינו בעל משקל מועט יחסית. בהתחשב בכך כי מדובר בערעור "בגלגול שלישי", ככל שעולה שאלה משפטית חשובה, היא צריכה בדרך כלל לבלוט מפסק הדין של בית משפט השלום (או מפסק הדין של בית המשפט המחוזי), ובכל אופן, יש להניח כי מבקש רשות הערעור יעלה שאלה זו בצורה ברורה בכתבי טענותיו. על כן, אין לתת גם לטעם זה משקל מכריע.

טרם סיום אבקש להוסיף הערת אזהרה. הדיון לעיל התייחס לכל בקשות רשות ערעור כמקשה אחת. ואולם, הדבר אינו תמיד פשוט. לדוגמה, לעיתים בעל דין זכה בערכאה הראשונה, אך הפסיד בערעור בערכאה השנייה. ערעורו לבית המשפט העליון הינו, אפוא, ערעורו הראשון. שאלת מתן רשות ערעור במקרה כזה הינה מורכבת יותר (ולכך אני מקווה להקדיש דיון נפרד בעתיד).

ואולם, בכל מקרה, כאמור לעיל, ברור כי קיים פיתרון ממשי להפחתת העומס בבית המשפט העליון, אשר אינו פיתרון קסם, אלא הבסיס לו כבר קיים בפסיקת בית המשפט העליון. אם ייושם פיתרון זה, משמעות הדברים הינה הפחתת הזמן המוקדש לבקשות רשות הערעור וקידום הטיפול בתיקים האחרים. ראוי כי הדברים יישקלו.  אשמח כמובן לשמוע את דעתכם בנושא.

  

לקריאה נוספת בנושא – עו"ד נסים שלם, "גלגול שלישי – גבולות הלכת חניון חיפה"
גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער" (ב"גלגול שני") - דין מצוי, דין מוצע ודין רצוי בסוגיית הערעור על 'החלטה אחרת'" עיוני משפט ל(1) 71