באחרונה הופצה טיוטה לתיקון תקנות סדר הדין האזרחי להערות הציבור. המועד האחרון להגשת הערות הציבור הינו עד ליום 2.10.2011. במסגרת טיוטת התיקון נכללים מספר תיקונים אשר עשויים לעניין במיוחד עורכי דין. בחרתי להתמקד בשניים מתוכם.
התיקון הראשון נוגע לשעות ההגשה האפשריות של כתבי בי-דין על ידי המשתמשים במערכת נט-המשפט. כידוע, מאז כניסתה של מערכת זו לשימוש, חל שינוי משמעותי באופן הגשת כתבי טענות. אחד היתרונות המוענקים על-ידי מערכת זו הינה האפשרות להגיש את כתבי הטענות אף לאחר סגירת מזכירויות בתי המשפט. אפשרות זו חשובה במיוחד מאחר שרבים מעורכי הדין נמצאים בשעות הבוקר בבית המשפט, וממילא אינם יכולים לטפל בהגשת כתבי הטענות. בצורה זו אף נחסך פעמים רבות הלחץ המלווה הגשות לבתי המשפט. והנה, בתיקון לתקנות מוצע כי הגשה באמצעות המערכת לאחר השעה 13:30 תיחשב כהגשה ביום שלאחר מכן. על פי דברי ההסבר, הסיבה לתיקון המוצע הינה למנוע מצב בו כתב טענות יוגש לשופט לאחר שעות הפעילות, באופן בו השופט יראה אותו רק ביום הדיון. בעייה זו עשויה לכאורה להיפתר גם ללא תיקון בתקנות, אלא על ידי החלטה שיפוטית בתיקים ספציפיים, המקציבה מועדים מוגדרים להגשות יום לפני דיון.
התיקון השני נוגע לחיוב בעל דין המגיש ערעור על החלטה אחרת של רשם להפקיד ערובה להוצאות. על דרך הכלל, בערכאת הערעור נדרש מערער להפקיד ערובה לשם הבטחת הוצאותיו של הצד שכנגד בערעור. חריג לכך מצוי בנוסח העדכני של התקנות, אשר פוטר בעל דין המגיש ערעור על החלטה אחרת של רשם מלהפקיד ערובה. בטיוטת התיקון מוצע לבטל "פטור" זה.
במסגרת דברי ההסבר לתיקון מצוין, כי הסיבה לתיקון הינה כי גם הוצאותיו של צד שכנגד בערעור על החלטה אחרת של רשם צריכות להיות מובטחות. הדברים אכן נכונים. עם זאת, ראוי שמנסחי התיקון ייקחו בחשבון נתון נוסף – אחת הסיבות בגינן נקבע בתקנות כיום שאין צורך להפקיד ערובה להוצאות בערעור על החלטה אחרת של רשם הינה למנוע יצירת "מעגל שוטה", ובפרט בערעור על החלטותיו בנושא ערובה ואגרות. דוגמה טיפוסית - מוגש ערעור בזכות לבית המשפט העליון על פסק דין של בית המשפט המחוזי. המערער מגיש בקשה לפטור אותו מהפקדת ערובה להוצאות במסגרת הערעור, בטענה כי הוא עני. רשם בית המשפט העליון מחליט לדחות בקשה זו. המערער "העני" מחליט להגיש ערעור על החלטה אחרת זו, אשר אמור לידון בפני שופט של בית המשפט העליון. לפי התיקון המוצע בתקנות, יהיה על המערער לשלם ערובה להוצאות גם במסגרת הערעור על החלטת הרשם. בנסיבות אלה, לא תהיה למערער "העני" ברירה אלא לחזור ולהגיש בקשה לפטור מערובה. וחוזר חלילה. ראוי כי מנסחי התקנות ייקחו נתון זה בחשבון.
לקריאה נוספת על "המעגל השוטה" העשוי להיווצר בערעור על החלטה אחרת של רשם ראו ההחלטה במסגרת רע"א 2240/07 עבדי נ' דובק בע"מ (2007), בפס' ד'.
תודה לעו"ד עדי אברונין, מפרקליטות מחוז תל-אביב אזרחי, שהיפנה את תשומת ליבי להעברת טיוטת התיקון להערות הציבור. ובהזדמנות זו – שנה טובה ומתוקה לכולם!
אני רוצה להעיר שתי הערות בנוגע לתיקון בדבר חיוב בערובה בערעורי רשם.
השבמחקראשית, נראה לי שהבעייתיות שבחיוב מערער בערובה (או אגרה) בערעור רשם מקום בו החלטת הרשם עליה מערערים עסקה בחיובו של בעל הדין בערובה או באגרה, מצדיקה לכל היותר יצירת חריג לערעורי רשם העוסקים בסוגיה זו, ואינה מצדיקה פטור גורף מהפקדת ערובה לכל מי שמערער על החלטת רשם, כפי שהמצב כיום.
שנית, אותו "מעגל שוטה" שאתה מצביע עליו אינו קיים תמיד, גם מקום בו החלטת הרשם עליה מערערים עוסקת בבקשה לפטור מערובה (או אגרה). כידוע, מתן פטור מאגרה או ערובה תלוי בשני פרמטרים: מצבו הכלכלי של המבקש; וסיכויי ההליך. מקום בו בעל הדין הפסיד אצל הרשם, כשהנימוק של הרשם היה שבעל הדין לא עמד ברף הנדרש להוכחת מצבו הכלכלי – אני מסכים איתך שקיים מעגל שוטה, אם בעל הדין יחויב באגרה או ערובה בערעור על החלטה זו. אולם מקום בו בעל הדין הפסיד אצל הרשם כשהנימוק של הרשם היה בדבר סיכויי ההליך (למשל – הרשם קובע כי מדובר בהליך סרק, ולכן אינו נדרש למצבו הכלכלי של בעל הדין) – מעגל השוטה אינו קיים, או לפחות לא באותה העוצמה. או אז, אין מניעה לטעמי שבעל הדין ישא בהוצאות הכרוכות בהגשת ערעור רשם, תוך הותרת שיקול דעת לבית המשפט, כמו תמיד, לפטור מהוצאות אלו לאחר הגשת בקשה מתאימה.
ואכן, פעמים רבות ההליך של ערעור רשם, בעיקר בבית המשפט העליון, הוא הליך אליו "מתנקזים" הליכי סרק רבים, בהם בעל הדין שיזם אותם אינו מעוניין לשאת בהוצאות הנדרשות. אז, הבקשה לפטור מערבון או אגרה נדחית, לא בגלל מצבו הכלכלי של העותר, אלא מאחר ומדובר בהליך סרק. כשהעותר מגיש ערעור על החלטה זו, אין שום סיבה שהעותר יקבל בו פטור מתשלום אגרה או הפקדת ערובה. אני מפנה אותך לשתי החלטות של השופטת נאור ברוח זו:
http://elyon2.court.gov.il/files/05/180/092/C05/05092180.C05.htm
http://elyon2.court.gov.il/files/05/980/110/C02/05110980.C02.htm
פאפא ג'וני, תודה על הערותיך והפניותיך להחלטות (ושנה טובה). אני מסכים להערתך הראשונה. השאלה היא האם החריג צריך להיות פסיקתי או חקיקתי. יש עוד לזכור, כי חלק נכבד מהחלטותיהם של הרשמים (לפחות בבית המשפט העליון) הינו בנושא אגרות ועירבון. החריג עשוי, אפוא, להפוך לכלל. התיקון בא ליצור יעילות ולהקטין מספר ערעורים ועשוי להביא ליצירת הליכים נוספים. לגבי הערתך השנייה - מבדיקה (לא מדעית), אני סבור כי רוב הבקשות לפטור מאגרות ועירבון נדחה על בסיס חוסר יכולת כלכלית (ומבלי להידרש לטעמים הנוגעים לסיכויי ההליך). פרט לכך, מעגל שוטה עשוי להיווצר גם כאשר ההחלטה ניתנת על בסיס סיכויים נמוכים של ההליך. זאת, מכיוון שבערעור עשוי המערער לטעון כי שיקולים הנוגעים לחוסר יכולתו הכלכלית מצדיקים מתן פטור מאגרות או עירבון, גם אם סיכויי ההליך נמוכים. ופרט לכך, עולה שאלה האם לא נוצר מעגל שוטה אף בדיון בשאלת סיכויי ההליך הנמוכים...
השבמחק